אחת החידות הבלשיות הקשות ביותר לפענוח היא חידת הרצח מאחורי הדלת הנעולה.

מתברר כי הנרצח שהה לבדו בחדר שכל דלתותיו סגורות. כיצד הצליח הרוצח להיכנס ולצאת ממנו?

מלכת ספרי הבלשים אגתה כריסטי השתמשה לא פעם בשיטה זו, כאשר הדלת הנעולה הופכת בסופו של דבר דווקא למפתח לפיתרון.

דלתות ומנעולים היו מאז ומתמיד חלק מן האגדה. מוטיב הדלת מופיע בשיר ובסיפור, במשלים ובאגדות, בטלוויזיה ובסרטים. הדלת תופסת חלק נכבד בתרבות העכשווית שלנו.

הסופר הנודע ש"י עגנון הכניס את מוטיב הדלת לכמה מסיפוריו: ב"פרנהיים", הגיבור שב מן המלחמה, מן השבי, ומוצא את דלת ביתו נעולה.

הדלת בסיפור זה מסמלת את געגועיו הביתה, וכשהדלת ננעלת הקורא מבין כי אשתו אינגה עזבה אותו, ואין לו עוד בית:

"... חזר לאחוריו ובא לו אצל הדלת, השקיף על החדר ויצא וסגר את הדלת." הדלת בסיפור זה היא לא רק שער הכניסה לבית, היא הבית עצמו.

בסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'" יש דלת במיוחד השולחת את הדמויות אל תוך תודעתו של השחקן.

גיבור הסרט, קרייג, מצא עבודה במשרד מוזר הנמצא בקומה ה-7 וחצי של בניין משרדים בעיר.

בדרך מקרה מגלה קרייג דלת סודית קטנה בקיר המשרד, וכשהוא נכנס בה היא מובילה אותו להתארח בתודעתו של השחקן ג'ון מלקוביץ' (המשחק בתפקיד עצמו) למשך רבע שעה.

עבור הזמן הזה מושלך האורח בשוליו של כביש בינעירוני. ידידתו של קרייג, מקסין, מוכרת את השימוש בפתח הסודי לאנשים אחרים והעניינים הולכים ומסתבכים כאשר מתברר שבעל המשרד שבו נמצאת הדלת משתמש בה כדי להימלט מהמוות.

בסרט נוסף, "קורליין", על פי ספרו של ניל גיימן, משחקת הדלת בתפקיד חשוב: הוריה של קורליין עברו לבית חדש, רב חדרים.

הילדה מגלה בבית דלת מוזרה שנראית כמובילה לשום מקום. קורליין משוטטת בבית ומגלה כי מאחורי הדלת יש פתח.

היא עוברת בפתח ולמרבה הפתעתה היא מגיעה בדיוק לאותו מקום שממנו יצאה.

למעשה, קורליין מגיעה לבית אחר, בית יפה ומסודר שמגשים את כל משאלותיה: הורים אוהבים ודואגים, אוכל טעים, גינה פורחת, שכנים חביבים עם כוחות מופלאים. הדלת בסרט זה היא אם כן דלת לעולם אחר, עולם טוב יותר, כיבכול. עד שכמובן משהו משתבש ולא הכל נראה כפי שהוא נראה.

הסיפור המקסים ביותר על דלת שקשה לפתוח הוא כמובן סיפורה של עליסה בארץ הפלאות:

"מצאה מפתח מזהב מונח על שולחן וראתה גם דלת קטנטנה לה מתאים המפתח". מאחורי הדלת שוכן הגן המופלא, עליסה מבקשת להיכנס אליו, אולם הדלת קטנה מדי...

לאחר שהיא שותה מהבקבוק ונעשית קטנה, בדיוק במידה המתאימה לדלת, היא מגלה כי המפתח המתאים לדלת הושאר על השולחן, שכעת הנו גבוה מדי בשבילה!

גם במחזה הנודע של ז'אן פול סארטר, "בדלתיים סגורות", הדלת משחקת תפקיד מרכזי:

ארבעה אנשים זרים זה לזה מגיעים לאותו מקום, והדלת נסגרת אחריהם. יש להם כל מה שצריך פרט לדבר אחד: אסור להם לצאת.

השהייה הממושכת בדלתיים סגורות הופכת עבורם לגיהינום. הדלת במחזה זה מסמלת את החירות, את החיים עצמם.

כך גם בשירה של לאה גולדברג, על הבן האובד החוזר לביתו אחרי שנות נדודים:

אמרה האחות: הסופה מייללת
הרוח נושבת, אמר האח.
אמרה הכלה: נעולה הדלת
אמר האב: אנכי לא אפתח.

לשווא מתדפק הבן על דלת בית הוריו שננעלה מפניו. רק צעד אחד מפריד בין האדם למחוז חפצו, אך הצעד הזה חייב לעבור דרך דלת.

ונסיים עם הדלת האימתנית והמפורסמת של תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול". הקריאה "תיכף תיפתח הדלת..." יוצרת מתח, ומקשרת בין העולם החיצוני לעולם העמוס והכלוא של המתמודדים.

היא דלת גדולה, חשמלית, נפתחת לשני הצדדים, בעלת נוכחות רבה. כשהיא נפתחת ומקבלים את פני המודח הבא - כלומר, מי שיוצא מדלת זו מפסיד, כשרק היוצא האחרון זוכה.

המשמעות אם כן של פתיחת הדלת היא גדולה במיוחד, וכמובן כאשר היא נסגרת על המתמודדים ככאשר הם עוברים דרכה לראשונה.

הדלת מסמלת אפוא את האפשרות להיכנס ולצאת למקום שרוצים להגיע אליו: לבית, לגן, אולי לעולם אחר, לעולם של קסם ואגדה. אין ערוך לחשיבותה של דלת הכניסה לבית, גדולה או קטנה, פתוחה או נעולה, דרכה נצליח לעבור אל מחוז חפצנו.