כשמדובר בהיסטוריה, רבים מאיתנו נוטים ליפול לתנומה אדישה ולנדוד במחשבה למקומות מעניינים יותר, אולם הדברים משתנים לחלוטין כאשר ההיסטוריה הופכת למשהו שנוגע אלינו באופן אישי.

מה אישי יותר מאשר הכניסה לבית או לעסק שלנו? אותו סף שאנו חוצים יום יום ונוטים לפעמים לקחת כמובן מאליו... עד היום, נטינו גם להדחיק ולברוח מן העובדה שרוב דלתות הכניסה בישראל נפרצות בקלות ובמהירות – גישה שהיינו חייבים לנקוט בה כדי לקיים אורח חיים נורמאלי ושפוי, אך לא עוד. כיום מציעה הרמטיקס פיתרון חדש, אמיתי ושלם לכל הבעיות שהדחקנו - כל מה שצריך לעשות הוא להתעורר ולהכיר אותו.

בדיוק על תחושת הנמנום שלנו, בונים הפורצים בישראל. את הפורצים בישראל דווקא מעניינת מאוד ההיסטוריה של הדלתות - בשבילם היא מאוד רלוונטית. מבחינתם מידע זה הינו הווה חי וקיים, ומיד תגלו מדוע הוא מאוד רלוונטי גם עבורכם.

סקירה קצרה על התפניות המרכזיות במלחמה על פתח הבית :

כל דלתות הכניסה בישראל היו עשויות מעץ והיו מצוידות במנעול פשוט בעל בריח יחידני ו"שְלִיף". ברמה הביטחונית, עץ הינו חומר חלש ביותר. תפקידה של דלת העץ היה סגירת הפתח הראשי לבית ותו לא. היא לא היוותה שום אתגר לפורץ ואף למי שאינו פורץ. למנעול כמעט ולא הייתה חשיבות שכן הדלת פשוט קרסה מול המאמץ הפשוט ביותר.

המצב הביטחוני והדרישה בשוק מביאים להקמתה של חברת "רב בריח", המייצרת לראשונה מנגנון ביטחוני לדלת: המנעול של רב בריח היה מנעול אמצע השולח 4 בריחים גליליים החודרים לצלעות במשקוף. למרות השיפור במנעול, הדלת עדיין נותרה עשויה מעץ. בדלתות אלו יכלו הפורצים לעקוף את המנעול בגלל שהדלת עצמה הייתה עשויה מחומר שאינו עמיד.

אברהם אמגר, אז דמות מפתח ב"רב בריח", מוביל מהלך המחליף את דלת העץ בדלת פלדה, היא "פלדלת" המוכרת עד היום. ביחד עם צוות פיתוח הוא מצליח להתגבר על מגוון רב של בעיות בייצור ובאופן עצמאי מוצא פתרונות לריתוך הפלדלת ולמיקום מחדש של המנעול. ב"פלדלת" הועבר המנעול למיקום חדש וצורף מנגנון נעילה רב בריחי בעל 6 בריחים גליליים.

1.הרעיון של דלת מפלדה עם מנגנון רב בריחי הרתיע לא מעט את הפורצים והוביל לכך שהפורץ כמעט תמיד העדיף לפרוץ את מה שהוא מכיר- דלת מעץ.
2.הפורצים עדיין לא הכירו את העיקרון שהתגלה כפשוט יחסית ,של כיפוף הבריחים ושליפתם מהמשקוף.

אברהם אמגר יוצא לעצמאות ומקים את "שיריונית חוסם". חוסם קמה כחברה המתחרה ברב בריח. היא הציעה מנגנון נעילה הפועל על עיקרון דומה ל"פלדלת" של רב בריח, אך עם זאת בעל מספר שיפורים, ביניהם הגדלת מספר הבריחים ואורכם. בשנת 1988 מוסר אברהם אמגר את שריונית חוסם לבעליה הנוכחיים ועוזב לטובת פיתוחים חדשים בתחום הביטחון.

רב בריח מפתחת מנגנון נעילה בשם "גלדיאטור", המשתמש בווים בנוסף לבריחים. המנגנון ניסה להציג גישה חדשה שבמבחן הזמן לא הוכיחה את עצמה. בזמן שמצד אחד המנגנון הוביל לתקלות תפעול רבות, מהצד השני הוא לא הוביל לשיפור ברמת הביטחון.

במשך 30 השנים שבהן עמדו במקום דלתות הביטחון מאז המצאת הפלדלת, הספיקו הפורצים ללמוד היטב את כל נקודות החולשה של דלתות אלו. המצב הדרדר לכך שדלת ביטחון נפרצת בזמן מינימאלי של 60 שניות ע"י הכלים הפשוטים ביותר. כשלפורצים לא נותרה ברירה, התברר להם שמספיק מוט ברזל כדי לכופף ולשלוף את הבריחים, יהיה מספרם אשר יהיה, מתוך המשקוף.

שנת 2002 - מגיפת הפריצות בשיאה, שוק הדלתות עדיין שרוי בתרדמת. בשאיפה לפיתוח והתקדמות אמיתיים בתחום, מחליט אברהם אמגר לחזור אל שולחן השרטוטים.

שנת 2008 - לאחר שלמד מאות מקרי פריצה ובהתבססו על דרכי החשיבה של הפורצים, מקים אברהם אמגר את "הרמטיקס", המרכזת את כל הניסיון והלקחים מ-35 השנים בהן הוא פועל בתחום.

הרמטיקס מייצרת לראשונה דלתות ביטחון הרמטיות, אשר חסינות לכל שיטות הפריצה המוכרות כיום.

מול דלת הרמטיקס, הפורצים יעדיפו לעבור לדלת הבאה, ולא להתעכּב על "משימה בלתי אפשרית"..

דלתות הרמטיקס עושות לדלתות הביטחון את מה שהן עשו לדלת העץ. כשהפורצים יתקלו בדלת של הרמטיקס הם פשוט ימשיכו לפתרון הקל, לדלת הבאה ...